לוגינג ראיון עם רותי
א- אנחנו
ר- רותי
א: את יכולה להתחיל לספר מה את עושה ביום יום שלך?
ר: אני ילידת המושב , אני אחות במקצועי כבר 36 שנה כאחות ולאחרונה, רק בתחילת השנה עברתי, עבדתי במרפאה במושב ולאחרונה עברתי למרפאת מקצועית, מרפאה מרכז בריאות האישה, מרפאת נשים. אז כרגע אני עובדת בנהריה, והתחתנתי פה במושב, נולדו לי שלושה בנים, כרגע אני סבתא לשני נכדים וזהו פחות או יותר, רוב המשפחה שלי גרה פה במושב ו...
א: מי מהמשפחה גר במושב?
ר: האחים שלי, ההורים שלי, המשפחה של בעלי- כליל וכל המשפחה של בעלי.
א: את קמה לעבודה , מסיימת לעבוד ואז מה את עושה בשאר היום שלך?
ר: שגרה של עבודה בעצם זה ללכת לעבודה, לחזור כל מיני דברים שעושים בבית כביסה , ניקיונות, בישולים, עיניינים. כמובן מאז שבר נהרג אז קצת ריקנות אבל זה שונה לגמרי, פחות עיניין כן? כשבר עוד היה בבית והיה בבית ספר ובעלי נפטר והיינו רק שנינו ואחר כך גם בר ובעצם נשארתי לבד, רוב הזמן בעצם אני לבד. אמממ הרבה אני לא מעסיקה את עצמי.
א: יש לך תחביבים?
ר: דיי זנחתי אותם. אבל רקדתי המון שנים ריקודי עם...
כ: אהה נכון, את עדיין רוקדת לא?
ר: לא . כבר ארבע שנים שהפסקתי . ניסיתי לחזור וזה לא כל כך עשה לי טוב, כאילו לא היה לי חשק כל כך ועכשיו התחלתי לעשות, החלטתי שאני צריכה לעשות קצת ספורט אז הצטרפתי לקבוצת התעמלות במים אצל דגנית פעם פעמיים בשבוע בבריכה.
א: איפה זה?
ר: פה בצומת, ממש במרחק הליכה, אם לא לא הייתי הולכת. הרבה חשק אין לי. אבל בגדול זהו לא משהו מיוחד.
א: ומה עם הבנים שלך?
ר: הבן הגדול אורון נשוי הוא גר במזכרת בתיה ויש לו שני ילדים צור ושיי לי, צור אוטוטו בן שנה ושיילי בת 6 . איתי גר בתל אביב והוא עובד במסעדה.
א: בן כמה הוא?
ר: איתי בן 34 ואורון בן 36.
א: אנחנו הבנו מכליל שאת חושבת לעור לגור בעיר?
ר: כן אני האמת היא שאחרי התאונה של בר מיד רצו שאני אעבור לגור קרוב אליהם ושאני , שאנחנו הנהיה ביחד כל הזמן, אבל אהה...
א: זה הרבה נסיעה מפה?
ר: כן זה שעתיים לפחות ופשוט אמרתי שזה לא הזמן לעשות שינויים, אנחנו צריכים להתאושש מההלם שחטפנו ולא מחליטים עכשיו, זה לא הזמן להחליט עכשיו ובעצם אמרתי בואו נחכה קצת ובחודש האחרון שהיו לי ימים קשים והרבה לבד הבנתי שזה מה שאני רוצה וזה מה שאני אעשה.
א: ואם תעברי מה תעשי עם כל המטע וכל התחזוקה?
ר: כרגע בשלב הראשון המחשבה היא לעבור ולא לסגור כאן את הכל, כאילו רק לעבוד זמנית כי אממ, לא למכור את הבית , להשאיר בינתיים, ולעשות איזשהו ניסיון של שנה ואז להחליט מה לעשות הלאה.
א: להשכיר דירה?
ר: כן להשכיר דירה כנראה שזה יהיה במזכרת בתיה.
א: ומה עם עבודה?
ר: אין לי בעיה מבחינת עבודה בגלל שהקופה מחויבת לדאוג לי למצוא עבודה.
א: הבנו גם שיש מטע?
ר: כן אבל המטע מעובד על ידי גיסי כך שזה לא באחראיות שלי נתתי להם אחריות, אני לא משתלטת על זה .
א: יש עוד משהו שתרצי לעשות בעתיד? , איזשהו חלום, עוד משהו שתרצי לעשות חוץ מהמעבר של הדירה? תוכניות?
ר: הסבת מקצוע. לשנות מקצוע. כן עולות לי מחשבות לעזוב לגמרי את המקצוע.
א: למה?
ר: אני לא סגורה, לא סגורה על זה. האמת שאת יודעת, עברתי , עשיתי קורס של אפייה וקונדיטוריה של כמה חודשים במכללת השף וזה משהו שתמיד התחברתי אליו ואהבתי אבל מאז התאונה של בר ירד לי קצת החשק . אין לי כל כך הנאה, אולי לאחרונה התחלתי קצת לאפות בכזה חשק אבל אממ כן, פחות חשק פחות כיף לעשות את זה. אבל נראה. מחשבות. יש מחשבות. ניקח פסק זמן, נחשוב על הכל.
א: האמת שזה רעיון טוב.
ר: כן כי אני לא , אני יודעת שבינתיים התחייבתי לעבוד עד סוף ינואר, ובפברואר יש את האזכרה וכל מה שקשור לזה אז החלטתי שפברואר יהיה החודש של המעבר ו אז לעשות טיים אאוט כזה ולראות מה..
א: כאילו לעבור אחרי האזכרה?
ר: להתחיל להתארגן לפניי כאילו עד חודש ינואר כאילו התחייבתי להישאר בעבודה ואחרי זה לעשות קצת סדר בראש .
א: יש עוד דברים שאת רוצה לעשות שקשורים לבר? נגיד ברור הצעדה תהיה כל שנה ו..
ר: כאילו ברור הצעדה תהיה כל שנה ויש את ה.., נטעו פה עץ זית לזכרו..
א: הוא נקלט?
ר: הוא מלבלב וזה סימן טוב, ויש לנו מחשה לעשות שמה איזה אנדרטה , משהו להנצחה שלו.
א: כן כליל אמרה לנו משהו על פינת הנצחה, הבנו שיש קצת בעיות עם זה?
ר: לא אין שום בעיה עם זה צריך היה לראות שהעץ נקלט . האמת היא שעל הצעדה עבדו מאוד קשה.
א: את יכולה לספר לנו על הצעדה?
ר: אז זהו אני תכף אספר. אז על הצעדה עבדנו מאוד קשה. וזה דרש מאיתנו שעות וזה היה ואו כזה ואחרי זה היה איזושהי נפילה . אחרי הצעדה כאילו קיבלנו את ההבנה שעשינו את זה לזכרו ולא עבורו. אז כאילו בא איזה שהיא נפילה כזאת שקצת אחריה היה לנו קשה להתרומם ולחשוב על עוד איזשהו פרויקט שאנחנו ניקח על עצמנו.
א:אנחנו?
ר: אני והבנים. אז זהו הצעדה באה מתוך רעיון בכלל הרעיון בא בשבעה כבר. בר שירת במחנה שרגא שזה פה קרוב אלינו, ואז יום אחד הוא אמר לי אני בבסיס, אמא תבואי לקחת אותי, המפקד מאשר לי לחזור בשבת קצת להיות איתך כי הייתי לבד בבית והוא אמר לבוא לאכול איתך . אמרתי אוקיי אני אבשל ואני אבוא לקחת אותך. פתאום הוא בא עומד פה במרפסת עם בגדי ספורט וסיפרתי את זה לחיילים ושאלתי אותו, מה אתה עושה פה? אמר לי רצתי את הדרך. אז ככה סיפרתי את זה לחיילים.
א:משרגא עד לפה?
ר: משרגא לפה הוא רץ, כן. אז סיפרתי להם ואז הם אמרו וואו מה את אומרת וזה, לא ידענו שהוא עשה את זה ואנחנו כל הזמן רצינו לבוא איתו לעשות פה טיול אופניים בשדות כי הוא כל הזמן סיפר לנו על השדות ולא יצא.
כאילו כל הזמן התוכנית הייתה שהם יבואו אלינו ונעשה איזשהו ערב והם יבואו, יסתובבו פה בשטחים , הם נורא התלהבו מזה כי בעצם בר עבד פה בשדות והוא אהב גם לרוץ ואופניים אז אמרתי אוקיי, בואו נעשה פעם ככה איזו צעדה לזכרו, אתם תעשו ריצה משרגא , אנחנו נעשה צעדה ונעשה אירוע, אולי מירוץ אופניים כזה ואז הם התלהבו מהרעיון, הם אמרו יאללה בואו נלך. והתחלנו לדבר על זה ודברים רצו. ואז אספנו ככה את המשפחה, האחים שלי, אחיינים שלי וכולם אהה, היינו עושים ישובות כל שבוע, מחלקים תפקידים וכל אחד היה בודק אפשרויות, מה אפשר לעשות ומצאנו תאריך שהכי מתאים זה באמת לעשות את זה ביום הולדת שלו. אבל החיילים היו בקו בשומרון וזה לא הסתדר וגם האחיין שלי דור התחתן יומיים אחרי היום הולדת של בר , אז אי אפשר היה לעשות את זה ביום שישי, חשבנו על לעשות את זה ביום שישי שזה היום הכי נוח לכולם. אז אמרנו אוקיי , נבחר תאריך ביוני ובאמת עברו לי, החיילים חזרו מקו שומרון והיו פה בשרגא, תיאמנו את זה איתם ובאמת זה יצא ככה לטובה אז הצעדה הייתה בעצם, הצעדה, התארגנו פה בבית זה התחיל. בהתחלה חשבנו על איזשהו מסלול ארוך אולי משרגא אבל זה חם והבנו שאנשים לא יוכלו ללכת 7-8 קילומטר ואין לזה שום תכלית . אז קבענו שהחיילים ירוצו משרגא , אנחנו נעשה פה איזה מסלול במקומות שבר אהב להסתובב בהם. בדרכים של בר. קראנו בעצם לצעדה בדרכו של בר. זאת אומרת בדרכים שבר הלך, רץ, בית ספר, המסלול שלו כאילו פחות או יותר .
א: איפה התארגנתם?
ר:התארגנו פה, פשוט כל המשפחה , הכנו כיבוד וקיבלנו המון תרומות מאנשים ומחברות, וזה היה פשוט משהו מטורף. ויש סירטונים דרך אגב.
כליל. חיים צילם?
ר: חיים אני לא בטוחה שצילם סרטון אבל מישהו שלח לי וגם אמיר שלח מהגו פרו מהרכב, שהוא ליווה את החיילים.
אז דווקא יש לי את הכניסה שלהם כאילו מהנחל. אז זהו אנחנו בעצם פה התארגנו , חילקנו כובעים, חולצות לכולם חולצות שהיה את הסמל של גולני ומאחורה תמונה של בר , שתייה, קראנו לזה בדרכו של בר. וגם על הכובעים היה כתוב, קיבלנו דגלים מגולני ועשינו מסלול כזה סימנו את המסלול ובעצם הצעדה הייתה פחות משני קילומטרים. אבל כל הכל הצועדים יצאו בקבוצות ובכל קבוצה היה מישהו שמסביר למנה אנחנו הולכים בדרך הזאת וצעדנו מהבית דרך הכביש כאן שזה בעצם הכביש שבר הלך לבית הספר התחנה , באו ה400 איש והם נכנו בעצם דרך השדה שבר עבד בו וחזרו דרך השדות שבר היה רץ בהם עובד בשדות של מנדרינות של בננות ואבוקדו ומה שהיה לאורך המסלול היו תמונות שלו פשוט פיזרנו תמונות של בר בגודל כזה עם הקשרים זאת אומרת, את התמונה שלו במטע האבוקדו , את התמונה שלו רץ בשדה את התמונה שלו עם המנדרינות וכל אה בחצר היו גם תמונות מפוזרות ואממ מה שהיה כאילו המרגש ביותר בתוך הצעדה היה שכאילו כל הצועדים חיכו בשדה באיזשהי פינה שאירגנו שמה והחיילים באו בריצה משרגא ובעצם עשינו את זה שהם באו מהשדה ועלו את הנחל ואנחנו קיבלנו אותם וזה ממש היה הקטע הכי מרגש של הצעדה
א: הם סיפרו עליו ?
ר: החיילים סיפרו עליו וגם המפקד שלו והמגד בא וחברים שלו סיפרו ואז צעדנו והיה כיבוד ואירוח שעשינו ועשינו פינת יצירה לילדים ממש מרגש ויפה נכון ? ממש מושקע אנשים פה היו פשוט בשוק חשבו שהם באים לאיזשהי אזכרה כזאתי וזה היה משהו כזה שמח שכאילו נתנו להם להבין מי זה היה בר וזה היה מאוד מיוחד
א: ואיך זה היה בשבילך ? כאילו זה היה תקופה אחרי שהוא נפטר אז זה עזר לך בהתמודדדות כאילו ?
ר: כן זה עזר זה נתן לנו כאילו איזשהו מרץ כזה ואני זוכרת אפילו שבבוקר ככה אחרי שביום חמישי סיימנו לסדר עד מאוחר ולהכין וקמנו מאוד מוקדם ביום שלישי בבוקר כדי להתארגן ואז ככה קמתי ופשוט התחלתי לבכות ואמרתי וואו כאילו אני עושה את זה לזכרו ואז אורון אמר לי אמא אבל החלטנו שאנחנו עושים מזה משהו שמח ואנחנו לא בוכים אז אנחנו ככה נתאפק אז גם ככה כשהחיילים עלו מהנחל אז גם כמובן אני הייתי ככה עם דמעות בעיניים אבל עצרתי את עצמי וקיבלתי אותם ככה בשמחה ובעצם זה הפך את זה לאיזשהו אירוע שמח ולא משהו עצוב , וכמובן עם מחשבה שהאירוע הזה נעשה אותו אחת לשנה ונשתדל כמובן סביב היום הולדת כמה שזה יתאפשר . כן וזהו אז היה כל ההכנות קצת העסיקו אותנו וקצת הוציאו אותנו מהאבל אפשר להגיד אבל אחר כך הבנו אחרי הצעדה הבנו שאנחנו עשינו את זה בעצם לזכרו וזה ככה מתחילים להבין שזה בעצם עצוב יותר מאשר שמח וזהו ונחשוב גם על הקטע של העץ שמה שקצת אמרנו שנחכה ונראה
א: יש דברים קטנים שאת עושה ביוםיום לזכרו ?
ר: כן תראי אני קודם כל החדר שלו נשאר כמו שהוא עזב אותו ויצא לי לארח פה את הצוות שלו כבר כמה פעמים הם באים והם מתקשרים והם שולחים הודעות כל הזמן הם מקסימים הם ילדים פשוט מקסימים מאוד מחזקים אז ברגעים שהם באים לפה מאוד צוחקים ומספרים על בר וזה משמח כזה כמובן אחרי שהם הולכים תמיד אני כזה כאילו נשארת עצובה מאוד כאילו חבל לי מאוד שעד שאני מארחת אותם אז בר לא איתם פה והם תמיד עולים לחדר של בר ופעם אחרונה שהם היו פה לפני שלושה שבועות אז אכלנו ביחד וגם ראינו את הסרט על גולני שגם היה איזה כתבה על סיירת גולני משהו ואז הם עלו לחדר ומסרתי להם את כל הציוד שלו ואז הם ישבו ופתחו ובאמת היו בשוק מהסדר שלו ומכל התיעוד שהיה ובאמת נתתי להם ככה איזה ארבעה ארגזים של ציוד הצבאי וכל מיני דברים שבר כל הזמן הזמין מאיביי ואהב את כל הדברים שהיה לו שם .
א: איזה דברים הוא הזמין
ר: חוטים של שיפצור וכוונות וכל מיני חלקים של נשק ושל סכינים היה לו שם לא יודעת מה זה אני לא מבינה בזה בכלל וכל הזמן היה לו מסודר כזה מתוקתק בתוך התיקים כאלה וכל דבר היה רשום מה יש שם הוא היה כזה פדנט . אז זהו זה גם חלק מההתמודדות בעצם המפגש כל הזמן עם החברים ולפני שבועיים שלושה גם כשהם היו פה אז הוחלט לתת כל חייל סיכת לוחם הרמטכ"ל החליט לתת לכל לוחמי החוד , סיירות לתת להם סיכה שתייחד אותם שכאילו תדגיש אותם בין החיילים בשביל לעודד חיילים להתגייס ליחידות מובחרות אז היה טקס בשרגא וכל חיילי החוד בעצם קיבלו ,
א:עדן צילמה לי
ר: כן אז זהו העלנו חלק מהתמונות בפייסבוק לאתר אז המפקד אמר ו תבואי ותתני לי את הסיכה אז אמרתי לו סבב אם אפשר אז אני באה בכיף אז אמרתי לו טוב אם אני באה אני כבר אעניק לכל הצוות עכשיו לא ידעתי שזה הולך להיות טקס כזה גדול חשבתי שזה משהו כזה פנימי כזה נעשה כזה בכיף , שאלנו רשות להיכנס והכניסו אותנו לבסיס הלכתי עם אח שלי ושני ילדים שלו ועוד אחיינית עדן וקיבלו אותנו מאוד יפה והיה מאוד מרגש ומסתבר שהיו מלא חיילים ומפקדים ומפקדים של הבסיס והכל והיה ממש טקס רציני ואז המג"ד המפקד של הבסיס אז הוא אמר שהוא הציג אותי כאילו ואמר שאני בסאתי כאמא של בר והוא סיפר על בר ורותי באה בעצם להעניק את הסיכות לצוות של בר וזה היה כזה מרגש מאוד בעצם הם שמו את הסיכות ואני רק חשפתי את המדבקות של הסיכות עצמן , היה ממש מרגש
א:כמה חיילים היו
ר: אני חושבת שהיו איזה 15
א: זה היה נראה הרבה
ר:היו המון אבל אני רק את הצוות כאילו היו מאחוריהם עוד חיילים שהיו שם שלוש קבוצות
א: רק מהצוות של בר כאילו
ר: רק את הצוות של בר אני בעצם נתתי כל היתר בעצם המפקדים שלהם נתנו להם . וזהו היה מרגש ואחר כך ביקרנו באתר ההנצחה שלהם בחדר ההנצחה של הסיירת ואחר ישבנו איתם שמה בפלוגה קצת קשקשנו
א: בר הופיע בחדר הנצחה
ר: בטח כן , כן האמתי שמיד אחרי שזה קרה בעצם היה יום הזיכרון אז חודש אחרי זה כבר היה טקס בשרגא עשו כזה יום משפחות לקחו אותנו לראש הנקרה עם פיקניק כזה ואחרי זה באנו לבסיס והיה טקס כזה רציני ואז הכניסו אותנו לחדר הנצחה שכבר התמונות שלו היו שם בדיוק חידשו את החדר הנצחה מאוד מכובד והתמונות מוטבעות על זכוכית ויש שם מסוף כזה של מחשב שכתוב על כל חייל אנחנו עדיין עוד לא מצאנו את הזמן והכוחות לעשות את זה על בר ולצרף שם והעלות כל מיני תמונות וכל זה אבל נעשה את זה בקצב שלנו כן וזהו אז זה גם חלק מהקשר הזה הוא קצת נותן איזשהו למרות שכל מפגש מסתיים בעצב כזה אבל עדיין זה חלק
א: את יכולה לספר לנו על בר שנדע עליו קצת יותר
ר: אני מאוד משוחדת ואני חושבת שכליל תסכים איתי
הקלטה 1 23:29
